חלק ניכר מההתנגדויות למתן צווי קיום צוואה המגיעות לפתחו של בית המשפט מבוססות על טיעון, כי המצווה שהלך לעולמו הושפע, באופן לא הוגן, לערוך את צוואתו כפי שהיא הוגשה לרשם לענייני ירושה או בית הדין הרבני לצורך מתן צו לקיומה.
מהי עילת ההשפעה הבלתי הוגנת, ומדוע היא ניצבת במרכזן של התנגדויות למתן צווי קיום צוואות?
עילת ההשפעה הבלתי הוגנת היא כלי משפטי עצמתי אשר נועד להבטיח, כי צוואתו של הנפטר משקפת את רצונו האמתי והמלא לגבי מה שייעשה ברכושו לאחר לכתו לבית עולמו. הוכחת השפעה בלתי הוגנת בעריכת צוואה עשויה להביא לביטול אותן הוראות שערך המצווה תחת השפעה בלתי הוגנת ולעיתים רבות אף לביטול הצוואה בשלמותה. הסיבה לתוצאות החריפות שעשויה הוכחת השפעה בלתי הוגנת להוליד ביחס לצוואה עד כדי ביטולה, נעוצה בעקרון קיום רצון המצווה. עקרון קיום רצון המצווה הוא עקרון חשוב במשפט הישראלי, באשר הוא ניצב בבסיס תכלית דיני הירושה. בקשר לכך נפסק על ידי בית המשפט העליון, כי הצוואה משקפת את האוטונומיה של האדם כפרט ואת זכותו הקניינית בקניינו. עוד נפסק, כי כיבוד רצון הנפטר להורות כיצד יחולק ומה יעשה ברכושו הינו חלק מכבוד האדם שלו (ת"א (י-ם) 14082-12-12 פלוני ואח' נ' אלמוני – כב' השופטת אורית בן דור ליבל). במילים אחרות, המצווה הוא הקובע הבלעדי ביחס לצוואתו והינו זכאי גם להדיר באופן חלקי ואף מוחלט את יורשיו החוקיים מלרשת אותו (ת"ע (ת"א 17601-09-14 א.ע. נ' ס.ל ואח' – כב' השופט ארז שני).
למרות העובדה שעקרון כיבוד רצון המצווה הינו ערך שאין להתפשר עליו, ניסיון החיים והפסיקה מלמדים, כי בלא מעט מקרים מנסים בני משפחה (ואף מי שאינם בני משפחה) לאתגר את ערך קיום כיבוד רצון המצווה. הדבר נעשה על ידי הפעלת השפעה בלתי הוגנת על מצווים, תוך ניצול מצבם ומצוקתם, על מנת שהם יערכו את הוראות צוואותיהם באופן העולה בקנה אחד עם ציפיותיהם של בעלי ההשפעה – ולא בהכרח בהתאם לרצונם האמתי של אותם מצווים.
סעיף 30(א) לחוק הירושה – עילת ההשפעה הבלתי הוגנת
סעיף 30 לחוק הירושה, שכותרתו "אונס איום וכו'" מעגן את ההשפעה הבלתי הוגנת כעילה לביטול צוואה, וקובע כדלקמן:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה."
מהן הראיות שיש להציג לצורך הוכחת טענה זו של השפעה בלתי הוגנת?
ההלכה הפסוקה קובעת, כי לא די בחשש בעלמא להפעלת השפעה בלתי הוגנת. סברות סתם או חשש כי הצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת, אינן מספיקות ויש להעלות טענות בדוקות ומעוגנות בראיות. ככלל, קיומה של השפעה בלתי הוגנת צריך להיקבע על פי כל מקרה ומקרה. עם זאת, ישנם ארבעה אלמנטים מצטברים שנקבעו בפסיקה, הדרושים לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת והם:
1). מצווה הנתון להשפעה,
2). נהנה שהייתה לו האפשרות להפעיל השפעה בלתי הוגנת,
3). נהנה שהיו לו האמצעים להפעיל השפעה בלתי הוגנת,
4). הצוואה נחזית להיות תוצאה של השפעה בלתי הוגנת.
(ראה, ת"ע (ח-י) 13814-01-14 עזבון המנוח מ.ג. ז"ל ואח' נ' י. ג. ואח' – כב' השופטת שלי אייזנברג).
בנוסף, ככל שמדובר בעילה של השפעה בלתי הוגנת, יש לבצע הבחנה בין השפעה כעניין עובדתי, לאמור אם הייתה, בפועל, השפעה של צד כלשהו על המצווה, לבין הגינותה של אותה השפעה, כעניין נורמטיבי-ערכי. כלומר, לצורך הפעלת עילת ההשפעה הבלתי הוגנת על ידי בית המשפט אין די כי יוכח בפניו שהמצווה הושפע ביחס לעריכת הצוואה שקיומה מתבקש, אלא נדרשת הוכחה, כי ההשפעה הייתה בלתי הוגנת; כלומר, התקיים רכיב של חוסר הוגנות על פי מושגים של מוסר אישי וחברתי: ההשפעה לא הייתה שגרתית אלא הייתה זו השפעה לא רגילה וזו גם הייתה בלתי הוגנת על פי הערכים שבית המשפט אמון עליהם. כמו כן, על בית המשפט להשתכנע שהצוואה הייתה פועל יוצא של אותה השפעה בלתי הוגנת (ע"א 4902/91 שדמה גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, פ"ד מט(2) 441).
נטל ההוכחה להוכחת השפעה בלתי הוגנת
הוכחתה של השפעה בלתי הוגנת שהופעלה על המצווה אינה קלה כלל ועיקר, שכן במועד שבו מתבררת צוואתו הוא כבר אינו יכול לספר את נסיבות עריכת צוואתו מאחר ואין הוא עוד בין החיים. נקודת המוצא של בית המשפט הינה, כי יש לקיים את רצון המצווה, כפי שהוא נגלה מתוך צוואתו. על כן, ברוב המקרים נטיית בתי המשפט תהא לקיים את צוואת המצווה, אלא אם כן הוכיחו המתנגדים לצוואה, כי זו נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת. במילים אחרות, הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת מוטל, מראשיתו ועד סופו, על כתפי המתנגדים לצוואה או להוראה מהוראותיה. אולם לכלל זה ישנו חריג. אם קיים פגם צורני בצוואה, כלומר לא התקיימו כל הדרישות הצורניות-פורמאליות לעריכת צוואה (לדוגמא, קיים פגם בהצהרת העדים לעריכת הצוואה). במצב כזה, מתערערת החזקה לעניין תקפות הצוואה ואו אז עשוי נטל ההוכחה להוכחת תקפות הצוואה לעבור אל כתפי הצדדים המבקשים לקיים את הצוואה. לאור כך, כאשר שוקלים להתנגד לצוואה יש לבחון אותה היטב. רצוי לבדוק אם נפלו בצוואה פגמים צורניים, שכן קיומם של פגמים כאלה עשוי להעניק יתרון ראייתי חשוב למתנגדים לצוואה, ולהקל על פסילת תוקפה (ראה, למשל, ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, פ"ד מג(1) 772).
מהם המבחנים לקיומה של השפעה בלתי הוגנת?
אכן, עשיית אבחנה בין השפעה "רגילה" לבין השפעה "בלתי הוגנת" לעניין עריכת צוואה, אינה עניין כה פשוט ובמקרים רבים קשה למתוח את הקו בין מעשה שאין בו רכיב של חוסר הוגנות, לבין מעשה המכיל רכיב כזה. על אף שגבולותיה הלגיטימיים של השפעה על מצווה אינם ברורים ואף מעורפלים, בתי המשפט קבעו מספר כללי עזר העשויים לסייע בעשיית האבחנה הדרושה. מהם אם כן הגורמים העשויים לסייע בעשיית אבחנה בין השפעה "רגילה" לבין זו הבלתי הוגנת? אנו נציין כאן מספר מבחני עזר שנקבעו בפסיקה, תוך הדגשה, כי רשימת המבחנים אינה סגורה:
א. מצבו הפיזי של המצווה.
ב. מצבו המנטאלי והנפשי של המצווה.
ג. מידת חולשתו וסוג תלותו ועצמאותו של המצווה בזולת.
ד. מידת בדידותו ואו ניתוקו של המצווה (במילים אחרות, מידת קשרי המצווה עם אנשים אחרים זולת הנהנה על פי הצוואה).
ה. מידת התלות של המצווה בנהנה על פי הצוואה.
ו. מידת יכולת המצווה להבין את טיבה של הצוואה (ובכלל זאת, רמת ההשכלה של המצווה).
מבחנים אלה וגם אחרים, עשויים להשפיע על מידת השתעבדות רצונו ואובדן השליטה של המצווה, או על חשש מפני קיומו של מצב כזה (ראה, למשל, ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום, פ"ד מט(1) 331; ע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ(3) 338).
ככלל, בבוא בית המשפט לפסוק בדבר קיומה או העדרה של השפעה בלתי הוגנת, ישאל עצמו בית המשפט האם בנסיבות העניין נשלל רצונו החופשי של המצווה? לכן, לא די בהוכחת התקיימות אחד המבחנים דלעיל, אלא יש להוכיח, כי תרומתו הייתה כזו ששללה את רצונו החופשי של המצווה. כפי שצוין, רשימת המבחנים שנזכרה אינה מהווה רשימה סגורה. המציאות מזמנת תרחישים מגוונים ולעתים בלתי צפויים. לכן בית המשפט עשוי להיות פתוח להביא בחשבון גם מבחנים נוספים, שלא נזכרו.
בנוסף, בית המשפט עשוי ללמוד על קיומה של השפעה הוגנת גם מתוך בחינת כלל הליכי עריכת הצוואה ומתוך מידת נגיעתו של הנהנה בהליכים שקדמו לעריכת הצוואה, אף אם נגיעתו זו אינה מגעת כדי מעורבות בעריכת צוואה, מעשה העלול לפסול את הצוואה מכוח סעיף 35 לחוק הירושה (ראה, למשל, ת"ע (ת"א) 4280/00 ב.ש. נ' א.ז.ואח' – השופט שאול שוחט).
אימתי לא תבוטל צוואה אף כי נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת?
סעיף 31 לחוק הירושה קובע לענייננו, כי אם עברה שנה מהיום שבו חדלה ההשפעה הבלתי הוגנת לפעול על המצווה, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה – והוא לא עשה כן – לא יהא בהשפעה הבלתי הוגנת שתחתיה נערכה הצוואה, כדי להביא לביטול הוראת הצוואה או תיקונה.
מאמר 4 – 12.2.19
כתובתנו: משכית 22 כניסה דרומית קומה ג' הרצליה פיתוח.
טל' 09-9543895, פקס 09-9545033, דואר אלקטרוני shabat.ilanit@gmail.com
*האמור במאמר זה אינו מהווה חוות דעת או ייעוץ משפטי ובכל מקרה של עניין קונקרטי מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מאת עורך דין הבקיא בנושא.
